למה הרצוג, לפיד, ליבני וליברמן אינם מתפטרים? שר חוץ מהחוץ. ומדוע תוקפים את אילת שקד במקום לעזור לה?

ה'מחנה הציוני' 'יש עתיד', 'ישראל ביתנו' הפסידו בבחירות הכלליות שנערכו בישראל ב-17 למרס. כאשר מנהיג הלייבור בבריטניה אד מיליבאן, מנהיג הליברל-דמוקרטים ניק גלק, ונאג'ל פארג' מנהיג מפלגת העצמאות הבריטית הפסידו בבחירות שנערכו בבריטניה בשבוע שעבר, הם התפטרו עוד לפני שפורסמו התוצאות הרשמיות.  אם כך מדוע יצחק הרצוג, ציפי ליבני, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן, כולם מנהיגי מפלגות שהפסידו בבחירות ממשיכים לצעוק ואינם מתפטרים?
הסיבה העיקרית לכך היא, שהארבעה חושבים ומתנהגים, כאילו הבחירות בישראל לא היו הליך והכרעה דמוקרטית חדה וברורה, אלא תאונת דרכים  שלא באשמתם, אלא באשמתו של בנימין נתניהו מנהיג 'הליכוד'. 
ומה עושים כאשר מתרחשת תאונה? מתקנים את המכונית וממשיכים לנסוע הלאה.   אבל פוליטיקה היא לא תחרות בין מכוניות. לפוליטיקה, גם בישראל יש כללים, גם אם הרצוג, ליבני, לפיד וליברמן, מסרבים להכיר בהם.
ביום שני 11.5, קרא יצחק הרצוג לעריכת בחירות כלליות חדשות, כדי שהעם יכריע בין שני הגושים הגדולים- 'המחנה הציוני' ו'הליכוד'.  אבל העם כבר החליט, רק שהרצוג מסרב לקבל הכרעה זו.
בזמן האחרון סיגל לעצמו מנהיג 'המחנה הציוני' אמרות של זירת אגרוף.  'לא נשאיר אבן על אבן מהמשלה הכושלת הזו'.  'שאף אחד לא יתבלבל: אני מדבר על ממשלה בראשותי כי בכנסת הזו ובמערכת הפוליטית כולה רק אני מסוגל לכך', שאג ראש האופוזיציה.
קשה לדעת מי בדיוק מייעץ להרצוג להשתמש במושגים התלושים מעולם ההזיות, אבל כאשר הממשלה החדשה תוצג לפני הכנסת ובראשה יעמוד האיש אשר הרצוג נשבע להחליפו-בנימין נתניהו-מה בדיוק הרצוג יעשה. יצטרך לבלוע את דבריו ממערכת הבחירות שהוא יהיה ראש הממשלה הבא?
אפשר להבין כי הרצוג איננו רוצה להיות שר החוץ הבא בממשלת נתניהו, למרות כל העצות שהוא מקבל בישראל ומחוצה לה. הדבר משאיר בפני נתניהו שתי ברירות:  לבחור שר חוץ מתוך 'הליכוד' דבר שהוא איננו ממהר לעשות, או לעשות מעשה בגין-דיין, בו ב-1977, מיד לאחר הניצחון הראשון של 'הליכוד' בבחירות לכנסת מינה ראש הממשלה המיועד מנחם בגין, את אחד מראשי מפלגת 'העבודה'-משה דיין להיות שר החוץ-במטרה מאוד ברורה לבנות את השלום עם מצרים. אפשר וצריך להניח כי נתניהו או שעדיין מחפש אישיות כזו מחוץ ל'ליכוד', או שהוא כבר מצא אותה.
הגב' ליבני חוזרת ואומרת בעקשנות, שהיא איננה מוכנה לעזור לנתניהו בכולם. כאילו שנתניהו הציע לה משהו, או ביקש את עזרתה. השילוב הפוליטי הזה של ציפי ליבני ממלאה משרות בכירות בממשלת נתניהו כבר לא יחזור על עצמו-והמדבר  הפוליטי פנוי לפניה.  
גם הרצוג וגם ליבני, מתעלמים מהקרעים הפנימיים במפלגתם. הקולות שהם אשמים במפלה של 'המחנה הציוני' עדיין נאמרים בחדרי חדרים, אבל מי שהייתה בעבר ראש המפלגה שלי יחיימוביץ', כבר משחיזה את דבריה ואת ציפורניה, כאשר היא אומרת כי היא מכירה רק במנהיג אחד של המפלגה ולא בשניים, כפי שהרצוג וליבני מציגים. במילים אחרות, עד שהרצוג וליבני יפעלו להפיל את נתניהו, הם יכולים לעמוד בפני ניסיון הפיכה פנימי במפלגתם.
יאיר לפיד, מנהיג 'יש עתיד' שמפלגתו הפסידה כמחצית מכוחה בבחירות, והאיש אשר אפילו לא הצליח להיבחר להיות ראש האופוזיציה, ממשיך במנטרה המגוחכת שלו כי הוא יפיל את נתניהו. גם הוא עומד בראש מפלגה מפולגת, כאשר חלק גדול מחברי הכנסת שלה ומראשיה התנגדו לכך שלפיד יעזוב את הממשלה ומתנגדים לשיטתו העכשווית לתקוף אישית את נתניהו.
אביגדור ליברמן מנהיג 'ישראל ביתנו' אומר כי נתניהו רימה את העולים מרוסיה, וכי יש  לו לליברמן יותר חברים ב'ליכוד' מאשר לנתניהו. הוא ינהל אופוזיציה  נפרדת מזו שתנהלה מפלגות המרכז והשמאל. ליברמן כנראה איננו רוצה לשמוע מה אומרים עליו אזרחי ישראל יוצאי רוסיה, אותם הוא איבד לחלוטין. כלומר, ליברמן במו ידיו הרס את הבסיס האלקטוראלי של מפלגתו- כאשר הוא כמובן מאשים בכך את נתניהו.
אולם מה שמדאיג יותר את אזרחי ישראל, היא ההתקפה הפרועה של מפלגות האופוזיציה ומספר כלי תקשורת בישראל על אילת שקד מ'הבית הלאומי', המיועדת להיות שרת המשפטים.  מלבד העובדה שאיש לא שמע אותה עכשיו מתבטאת לגבי תוכניותיה, כולם תוקפים אותה בשצף כאילו ברור שמדובר באויבת הדמוקרטיה  הישראלית.
איש מהתוקפים איננו מקשר את משמעות מינויה עם מה שמתגלה לנגד עינינו בימים אלה במערכת המשפטית הישראלית. אפשר וצריך להניח כי אם הייתה רות בן דויד אחת שלקחה או תיווכה לשוחד בעת שכיהנה בפרקליטת מחוז תל-אביב, כי היו וישנם עוד כמה תפוחים רקובים במערכת הזאת. במילים אחרות, צריך מטאטא צעיר, אמיץ ועם הרבה כוח ונחישות כדי להתחיל לבצע עבודת ניקיון במערכת המשפטים. בעיקר משום שדבר אחד ברור: המערכת עצמה לא תבצע זאת!