מזווית הראייה של אהוד ברק, בחרו בוחרי מפלגת 'העבודה' מועמד חדש לראש ממשלה למפלגת 'קדימה'.

תיקדבקה. מי שהקשיב לנאום הניצחון של אהוד ברק, ביום רביעי 13.6 לפנות בוקר, לאחר שנבחר לתפקיד יו"ר מפלגת 'העבודה' ברוב של 51.3 אחוז, לעומת 47.7 אחוז שניתנו לעמי אילון, יכול היה להתרשם, כי מזווית הראייה של המנצח, בחרו בוחרי מפלגת 'העבודה' ראש ממשלה חדש למפלגת 'קדימה'. 'היום מתחיל המסע הארוך, העיקש והמחייב בדרך להחזרת מנהיגות שקולה, אחראית, מנוסה, שורשית ומאחדת למדינת ישראל'. אמר אהוד ברק. 'היום מתחיל המסע שלנו יחד, בו נחפש את המאחד, המשותף, הבונה והמחבר. נעשה זאת מתוך תחושת שליחות ומחויבות בסיסית לקיומה של החברה הישראלית ולביטחונה של מדינת ישראל'. 'היום מתחיל גם מסע התיקון', המשיך ברק, 'אין שלטון ללא אמון הציבור. 'יש לנו את הנבחרת הטובה ביותר, את החבורה המנוסה ביותר שיש למפלגה כלשהי בפוליטיקה הישראלית'.
מאחר ואפילו ברק יודע, כי את המפלגה השסועה והמפולגת, אם לא לומר הכמעט מתה הזאת-מפלגת 'העבודה', לה בציבור אין אמון רב, אי אפשר יותר לתקן, הרי ברור שהוא מתכוון לכיבוש הנהגתה של מפלגת 'קדימה', דבר שיביא לאיחוד שתי המפלגות, ולהקמתה של מפלגת מרכז-ימנית חדשה, בראשותו. עכשיו לאחר שגבר סוף סוף על אויביו המושבעים, אנשי מחנה עמיר פרץ, (עוזי ברעם, יולי תמיר, חגי מרום, וגם שמעון פרס ויוסי ביילין,) אתם הוא מתמודד מאז 1998, חוזר ברק אל תוכניתו הפוליטית הישנה מלפני 9 שנים, כאילו בינתיים לא קרה במדינת ישראל מאומה מבחינה פוליטית ביטחונית, לא תקופת אריאל שרון, ולא 3 מלחמות גדולות בהן ישראל הייתה נתונה, אלא רק הצפייה לשובו של אהוד ברק.
כדי 'לתקן', וכדי להביא ולהעמיד במרכזה של ממשלת ישראל את 'הנבחרת הטובה ביותר' צריך עתה ברק להדיח גם את אהוד אולמרט' מראשות הממשלה.
מבחינה זו צדק ח"כ חיים רמון, כאשר ניסה בייאוש וללא הצלחה, להסביר בשבועות האחרונים לראש הממשלה אהוד אולמרט, כי מבחינת שרידותו הפוליטית, הוא צריך להעדיף את ניצחון אילון-פרץ על ניצחון ברק. אולם אולמרט שלא רצה לשמוע לעצה זו, העדיף את ברק, ובכך קיצר את כהונתו, ההולכת ונמוגה, לפחות בעוד כמה שבועות.
עכשיו, לפי גרסת ברק, כך לפחות הבטיח המנהיג החדש של מפלגת 'העבודה' לבוחריו ולציבור הישראלי, על אולמרט להתפטר, עוד לפני פרסום הדו"ח הסופי של וועדת ווינוגרד. כלומר עד סוף יולי, התחלת ספטמבר. ישנו עוד אלמנט אחד של טעות טקטית קשה שאולמרט עשה כאשר פעל בחשאי למען בחירתו של ברק. אהוד ברק נמנה על מחנה ידידיה האישיים ותומכיה של נשיאת בית המשפט העליון דורית בינייש. בחירתו, היא החלשה ניכרת של הטריו אולמרט-רמון-פרידמן, במאבקם לא כל כך נגד בית המשפט העליון, אלא במאבקם האישי נגד דורית בינייש.
בנאום הניצחון של ברק היה עוד משפט חשוב אחד. 'אני מתחייב' אמר ברק 'להשקיע את כל המרץ והידע בחיזוק מערכת הביטחון וצה"ל ובהשבת כוח ההרתעה וכוח ההכרעה לישראל'. הקלישאה השחוקה 'כי לעם ישראל יש זיכרון קצר מאוד', חזרה לכמה רגעים למציאות של חיינו הפוליטיים ביום ד' לפנות בוקר, כאשר רק מעטים זכרו, כי לפני 7 שנים, היה זה ראש הממשלה ושר הביטחון דאז אהוד ברק, אשר פיתח את תורת הלחימה בצה"ל, שקבעה כי צה"ל לא מגיב על הירי על שכונת גילה בירושלים, וכי במקום לשתק את האש הפלסטינית יש למגן את בתי שכונת גילה, דבר שלא בוצע עד עצם היום הזה, כפי שהדבר לא מבוצע כיום בשדרות. אהוד ברק הוא גם האיש אשר נתן בתחילת האינתיפדאה, את הפקודה לרמטכ"ל דאז, שאול מופז,לא לירות על מטרות טרור פלסטיניות, אלא לירות לתוך מרחבים ריקים לידן, בדומה לירי המסוקים היום בעוטף עזה על מה שמכונה 'מרחבי שיגור הקסאמים'. זאת מבלי להזכיר את חיבוקיו את יאסר ערפאת בקמפ דיוויד ב-2000, כאשר אמר לעם ישראל כי הוא מוביל אותו לשלום, ולמעשה הוביל אותו לתוך מלחמה הנמשכת עד עצם היום הזה. איש, גם יריביו המושבעים ביותר, לא העלו ולא הזכירו את הפרטים האלה במערכת הבחירות במפלגת 'העבודה', בעיקר משום שאין להם, ולא הייתה להם אף פעם נכונות לשנותם. לכן קשה מאוד להאמין ולקוות שבחירתו של ברק לתפקיד מנהיג מפלגת 'העבודה' תשנה משהו בנוף הפוליטי והביטחוני של מדינת ישראל.