מהומות המוסלמים והופעת `המתאבדים` ברחובות לונדון.

מיוחד ובלעדי למקורות ללוחמת טרור של תיקדבקה. כל זמן שהפגנות המוסלמים ברחבי העולם נגד פרסום הקריקטורות על הנביא מוחמד, היו בגדר הפגנות מחאה בלבד אפשר היה להבינן, אם כי היה צריך לשאול בהזדמנות זו מדוע אף פעם לא נערכה שום הפגנה ישראלית או יהודית, נגד הקריקטורות האנטישמיות, המופיעות כמעט כל יום בעיתונות הערבית, ובמיוחד הפלסטינית והמצרית?
אולם בשבת 4.2, וביום ראשון 5.2, חל מפנה בהפגנות והם החלו מקבלות אופי שונה כאשר המונים מוסתים החלו לשרוף את שגרירויות דנמרק ונורווגיה בדמשק. למחרת ביום א` הועלו באש שגרירות נורווגיה והקונסוליה הדנית בביירות. ביום שני 6.2, היו כבר 5 הרוגים בהפגנות, אחד בבירות, שלושה באפגניסטן, שם פתחו כוחות הביטחון באש על המפגינים. מפגין אחד נהרג בסומליה. בטהרן הסתערו מפגינים על השגרירות האוסטרית בבירה האוסטרית.
בהפגנות סוערות בלונדון הופיעו ביום ב`, אלפי כרזות מאולתרות כמו `נחסל את המתנגדים לאיסלם`, `נערוף את ראשיכם,` ל`עזאזל עם החירות`, ו`אירופה תלמדי לקח מ-9/11`,כלומר איום ממשי במעשי טרור. יותר ויותר נהייה ברור כי המפגינים לא רק הפגינו נגד פרסום הקריקטורות, אלא גם נגד אורח החיים והדמוקרטיה המערבית. מאחר והמפגינים יודעים מראש כי דעתם זו לא תתקבל בחברות הדמוקרטיות המערביות, הם החלו לאיים בפעולות של חיסול וטרור.
התגובה של הממשלות המערב אירופאיות, ובייחוד הממשלה הבריטית בלונדון בראשותו של טוני בלייר, הייתה דומה להפליא לתגובות של אריאל שרון ואהוד אולמרט למעשי טרור. לאחר כל פיגוע היו שרון ואולמרט אומרים `כי לצה"ל יש יד חופשית להגיב ככל שיימצא לנחוץ.` בדרך כלל הייתה הצהרה זו מבשרת על כך, כולל לפלסטינים, כי צה"ל לא יפעל.
בלונדון אמרו ביום שני כי `למשטרה יש יד חופשית לטפל במפגינים ככל שיימצא לנחוץ.` להצהרה זו הוסיפה הממשלה הבריטית את ההגדרה `המאוד בריטית,` `כי ההתנהגות של כמה מפגינים היא בלתי מקובלת.` unacceptable.
למפגינים, רובם רעולי פנים, אחד מהם לבוש כמתאבד עם חגורת נפץ, שצעדו ברחובותיה הראשיים של הבירה הבריטית, הגדרה זו של `התנהגות בלתי הולמת,` איננה מעלה ואיננה מורידה, בדיוק כמו שהדיבורים בישראל ` כי לא ניתן לגורמים קיצוניים אצל הפלסטינים להכתיב את סדר היום הישראלי,` אינם משאירים שום רושם על הפלסטינים, מלבד שהם רואים בכך סימן של חולשה.
ממראה ההפגנות והכרזות שהם נשאו ברור כי המפגינים המוסלמיים ביום ב` בלונדון ניצלו את פרשת הקריקטורות, שאף אחת מהן לא פורסמה בשום עיתון בריטי, כדי להביע בפעם הראשונה בפומבי את דעתם על המתרחש ביחסים שבינם ובין הממסד והחברה בה הם חיים ופועלים,מאז הפיגועים ברכבות התחתיות ובאוטובוס בלונדון ב-7 וב-21 לחודש יולי בשנה שעברה.
בעוד הממשלה הבריטית מנסה להציג את רוב המוסלמים כשומרי חוק וכאלה שאינם מזדהים עם הטרור המוסלמי, הרי הכרזות שנשאו המפגינים (בתמונה) משדרות מסר שונה לגמרי.
למעשה שידרו המפגינים בלונדון ביום ב` מסר מאוד ברור והוא שאם לא יקבלו את דתם ואורח חייהם, יש לאלה שביצעו את פיגועי ההתאבדות בבריטניה ממשיכים רבים, המוכנים ללכת בעקבותיהם.
המקורות ללוחמת טרור של תיקדבקה, מדווחים כי סימנים ברורים כאלה היו בבריטניה בכל 13 החודשים מאז שהפיגועים בוצעו ועד היום. אולם הממשלה והתקשרות הבריטית העדיפו להתעלם מהם ולא הזכירו אותם. עצם העובדה כי שירותי המודיעין הבריטיים לא הצליחו לעצור אפילו חשוד אחד בפיגועי המתאבדים ב-7 ביולי, בהם נהרגו 53 אנשים, מראה על שלושה דברים עיקריים.
1. שירותי המודיעין הבריטיים לא הצליחו לחדור אל תוך השכבות באוכלוסיה המוסלמית הבריטית מהם באו המתאבדים.
2. עד היום לא נמצא איש אחד בקהילה המוסלמית הבריטית אשר מסר לשירותים איזה שהוא מידע משמעותי על המבצעים, או המנגנון הארגוני-מודיעיני שעמד מאחוריהם.
3. במקום `האינטגרציה` עליה הבריטים מדברים בין החברה הבריטית והקהילה המוסלמי, יש בחלקים נרחבים של האוכלוסייה המוסלמית, מעין גאווה והזדהות עם גורמי טרור מוסלמיים. חלקם אף מזדהים עם המתאבדים.
זו הסיבה מדוע ראשי המשטרה וגופי המודיעין הבריטיים חוזרים ומדגישים כל פעם, כי פיגועי התאבדות נוספים בעריה המרכזיות של בריטניה, היא רק שאלה של זמן.