פרק א`: נפל האסימון!

כמה רגעים לפני שנכנס לפגישתו ביום ה` 7.2 עם היועצת לביטחון לאומי של ארצות הברית, קונדליסה רייס, שר הביטחון של מדינת ישראל בנימין בן אליעזר, עוד אמר כי אם יוכח שיאסר ערפאת עומד מאחורי גל הטרור החדש זה יהיה כבר עניין אחר לגמרי. עניין אחר ממה? גם אחרי כמה ימים בניו יורק ובוושינגטון, בן אליעזר עדיין לא נפרד מתל-אביב וגם לא מהתקשורת הישראלית. הוא עדיין מחפש את אסימון המו"מ. הגדילה לעשות סגניתו, דליה רבין פילוסוף, שכמה שעות אחרי הרצח הנורא בחמרה, אמרה כי עכשיו ברור שצריך לחזור לשולחן המשא ומתן. אחר כך מתפלאים שצריך להקים וועדות חקירה צבאיות כדי לגלות כיצד קרה ששה עד שמונה חיילים שירו על מחבל אחד לא הצליחו להרוג אותו ואפשרו את חדירתו לחמרה.
את ההגדרה הטובה ביותר למה שהתרחש נתן, הכתב הצבאי של ערוץ 2, רוני דניאל, שהגדיר את פעולת החיילים כחוסר נחישות. החיילים ירו בחוסר נחישות. איזה נחישות אפשר לדרוש מהחיילים אם יש מסביבם, שרי ביטחון, סגנים וקצינים סרבניים, הזוכים לכיסוי תקשורתי כאילו היו כוכבי אוסקר. אבל אחרי ששר הביטחון יצא מהמפגש עם קונדליסה רייס הוא, הגבר, פתאום קבל נחישות מהאישה הדקה הזו, המנהלת את המעצמה מס` 1 בעולם. ערפאת? אמרה לו קולנדליסה, תשכח ממנו, אין מה לדבר אתו, חבל על הזמן שמבזבזים עליו. הופה!!! נפל האסימון.
כמה זמן כותבים מקורות תיקדבקה בוושינגטון, כי זו היא עמדת הממשל של ג`ורג בוש? לאן נעלמו, חוואיר סולנה, ג`ורג טנט, ג`ורג מיטשל ומסמכיהם? לאן נעלמו 7 ימי השקט? לאן נעלמו התוכניות שראש הממשלה שרון "נדרש" להכין לקראת הפגישה עם ג`ורג בוש? אחר כך הלך פואד אצל דונלד. כלומר אל דונלד רמספלד שר ההגנה האמריקני, ושוב, שוד ושבר. פואד מצא את דונלד קיצוני הרבה יותר מאשר קונדליסה, לגבי ערפאת. ואחר כך היה פואד גם אצל צ`ייני. כאשר יצא ממנו כבר לא ידע מה לעשות עם נפשו. מרוב שמחה השתלחה לשונו לחופשי, ושר הביטחון, האיש אשר צריך להיות אמון על סודותיה של מדינת ישראל, ובאותה הזדמנות גם על חלק מסודותיה של אמריקה, לקה בכשל לשון וסיפר לחבר`ה כי צ`ייני חושב שאת ערפאת צריך…לתלות. אולי למר בן אליעזר יש עתיד במפלגת העבודה, וגם זה בספק, אבל בוושינגטון, האיש מחק את עצמו.
גם אריאל שרון נתקל באותם דברים כאשר נכנס אל הנשיא גורג בוש. גם בוש אמר שצריך להמשיך בלחץ על ערפאת ולהמשיך להחזיק אותו במצור ברמאללה. צריך להבין, הממשל בוושינגטון אינו מכיר בכל מה שכתוב, נאמר או מצולם בתקשורת הישראלית. הממשל בוושינגטון מכיר בעובדות שהוא רואה בשטח. והעובדות הן הבאות: בשטח ישנה ברית צבאית אסטרטגית, בין טהרן, בגדאד, דמשק, חיזבאללה ועזה, או כיום רמאללה. הממשל קורא לברית זאת ציר הרשע או ציר הטרור, ואת הציר הזה צריך לפרק, מדינית וצבאית. זו היא מטרתה העיקרית של ארצות הברית בימים ובשבועות הקרובים. ומה פירוש לפרק? מאחר והממשל סיים כבר לדבר עם ערפאת ברמאללה, עם חמנאי בטהרן, עם סדאם חוסיין, בבגדאד והוא אף פעם לא דבר עם נסראללה בביירות, אז המילה "לפרק" מקבלת, בשלב זה ובזמן זה רק משמעות אחת. והיא, אופציה צבאית. מאחר שחמנאי, סדאם חוסיין, ערפאת ונסראללה, מבינים כי זו האופציה היחידה שאליה הם דחפו את ארצות הברית, אז הם גם מגיבים לבחירת האופציות של ארצות הברית.
מנהיגה הרוחני של אירן, כינס ביום ה`, את מפקדי חיל האוויר שלו ואמר כי אמריקה תצטער צער רב על כך אם היא תתקיף את אירן. מפקדי חיל האוויר שהשתתפו בכנס צעקו, כך דיווח הבי.בי.סי, מוות לאמריקה! ממש כמו בימי האיטולה חומיניי. סדאם חוסיין, מודיע שמיליוני עיראקים מוכנים לצאת למלחמה על ירושלים. ערפאת, ממשיך ומשמיע את נאום השאהידים שלו. ונעם קאסם מזכיר החיזבאללה, אומר שהמלחמה נגד אמריקה לא תתנהל רק בלבנון אלא בעולם כולו. הדברים האלה מלווים בקולות הנפץ של הפיגועים, פגזי המרגמות, טילי הקאסם, הרימונים ומטעני החבלה למיניהם הפלסטינים. בקולות הירי נגד מטוסים של חיזבאללה, שהרסיסים ממנו מגיעים כבר עד נהרייה ובדף ההוראות שמוציא מרכז השלטון המקומי והמורה לכל העיריות והרשויות להכין את המקלטים והמרחבים המוגנים לקראת…מלחמה. סוף כל סוף, אחר 17 חודשים, נפל האסימון. איך המלחמה הזו תתנהל, מתי ועם מי זאת נדע לאחר שאריאל שרון יחזור ארצה מפגישתו על הנשיא בוש.