100 איננו עונה. לא יושמו לקחי המחדל בחטיפת הנערים

אי אפשר שלא לכנות את האופן בו הסתיים האירוע בו חמישה יהודים חרדים, אזרחי ארצות הברית, שטעו בדרכם ונקלעו לשכונת ג'באל ג'והאר שבדרום העיר חברון, בכל שם אחר מלבד נס, כאשר מאות צעירים פלסטינים תושבי השכונה ניסו ביום חמישי 3.9 בשעות הערב לבצע בהם לינץ' ולהרוג את כולם.
טעות ניווט, אי היכרות מוחלטת עם תוואי ותנאי השטח, הכבישים, השפה והתרבות המקומיים, בצירוף חוסר אחריות הגובל ברשלנות פושעת לכאורה, היו המרכיבים שהובילו את חמשת הצעירים לפאתי העיר חברון ולשכונת ג'באל ג'והאר הרוויה בנשק חם לסוגיו השונים והנשלטת בידי שתי חמולות אגרסיביות במיוחד העוסקות בפשיעה חמורה בכל המרחב והמחוז.
מוקדי 100 במחוז ש"י של משטרת ישראל וגם שני מוקדי חירום משטרתיים נוספים אליהם הגיעו, או זלגו, קריאות המצוקה של חמשת הצעירים, של הפלסטיני בעל המחצבות פאייז אבו חמדיה Fayez Abu Hamdia שהכניסם תחת קורת גגו והצילם וכן של מתקשר נוסף מירושלים- מפקד זק"א בירושלים, בנצי אורינג, שוב כשלו בתהליך הקריטי של קבלת ההודעה, איכון המתקשרים למוקדים, עיבודה קריאות המצוקה ליכולת פעולה אקטיבית, מבצעית ובסנכרון בין המוקדים השונים.
הגעה למוקד 100 מסוים של משטרת ישראל, מטלפונים סלולאריים, תלויה במיקום המתקשרים בעת ההתקשרות. חברות הסלולאר בישראל, מקבלות באופן סדיר ושוטף מידי משטרת ישראל 'פוליגונים'  polygons– תאי שטח המוגדרים ומותאמים למוקדי המשטרה, תחנותיה, מרחביה ומחוזותיה.
כך לדוגמא, אזרח המתקשר מנתיבי איילון בתל אביב מגיע למוקד 100 של מחוז תל אביב ומי שמתקשר לאותו מספר מטלפון סלולארי בהיותו בראש פינה יקושר למוקד 100 הרלבנטי בטבריה.
המפעילות הסלולאריות ומערכות הטלפוניה הקוויות, של בזק ואחרות,  יודעות בדיוק רב היכן  נמצא כל מתקשר בכל רגע נתון, המערכת הסלולארית ממתגת (Switches) את מי שמתקשר דרכה אל מוקד החירום הרלבנטי גם של כיבוי אש ומגן דוד אדום ואפילו מוקדים עירוניים.
דא עקא, מי שמתקשר מטלפון סלולארי בפאתי העיר חברון, בה הכיסוי הסלולארי (של מפעילות הסלולאר הישראליות) חלש ורעוע ובמיוחד אם הוא מבצע את ההתקשרות ממקום גבוה כמו ג'אבל ג'והאר, גדול מאוד הסיכוי שהשיחה שלו תטופל על ידי תחנת בסיס סלולארית Radio Base Station המרוחקת לעיתים עד כדי עשרות קילומטרים ממקום הימצאו ותופנה דווקא אל מוקד 100 משטרתי אחר- כפי שקרה במקרה הזה כאשר הקריאות לעזרה הגיעו למשטרת באר שבע.
שלוש תקלות חמורות שבלטו כבר באירוע חטיפת שלושת הנערים גיל-עד מיכאל שעער, נפתלי יעקב פרנקל, ואיל יפרח, ז''ל לא טופלו או חמור מכך, טופלו וחזרו על עצמן.
 את בעיית האיכון המדויק על אף שהמתקשר נמצא במקום מסוים והרשת הסלולארית מדווחת עליו כאילו הוא נמצא בפוליגון קרקעי אחר ניתן לפתור בדרכים טכנולוגיות-ארגוניות.
 הן עולות כסף רב.
עד היום, לא בוצע ריכוז ושיתוף פעולה בין המפעילות הסלולאריות ומנהלת הטכנולוגיות (מנ"ט) של משטרת ישראל. מסירת איכון מדויק המתקרב לרמת GPS  מידי המפעילות הישראליות למשטרת ישראל והצמדתו לכל התקשרות למוקדי החירום.
לכך יש 7 סיבות עיקריות:
 1. כספית, תקציבית. עלויות פרויקט הצמדת איכון לכל מתקשר יכולה לעלות מיליוני שקלים – תקציב שלא נמצא במשטרת ישראל והמפעילות הסלולאריות לא יסכימו לשאת בו.
2. בין משטרת ישראל למפעילות הסלולאריות-סלקום, פלאפון, פרטנר, הוט מובייל, גולן טלקום, קיימת מחלוקת מרה וארוכת שנים על התחשבנויות שונות, כך שפרויקט נוסף רק יסבך את מערכת היחסים בין הצדדים ויגדיל את העלויות.
3. אין נכונות ויכולות טכנולוגיות במנהלת הטכנולוגיות של משטרת ישראל לבצע פרויקט מורכב מול מפעילות הסלולאר.
4. מוקדי 100 המשטרתיים לא ניסחו בקשה (דמ"צ – דרישה מבצעית) מתאימה: מחוסר פנאי, הבנת הצורך, או עודף משימות.
5. בחינת ההיתר המשפטי להצמדת איכון לכל התקשרות יכולה לקחת זמן רב וצפויות לה התנגדויות לא מעטות.
 6. עד היום לא הוקם בישראל מוקד חירום משותף, ארצי לכל גורמי ההצלה. אירוע חברון המחיש את הצורך הקריטי בחמ"ל אחוד בו יתקבלו כל הקריאות לכוחות הביטחון השונים: החל מביטחון, המשך לפלילים, תאונות דרכים, פציעות ופינויים רפואיים דחופים וכלה בחילוצים, כיבוי אש וחומרים מסוכנים.  אילו כל הקריאות היו מתקבלות במוקד אחד ולא בשלושה (לפחות) שונים, יכולת קבלת ההחלטות ותהליך ההגעה למסקנות מבצעיות באירוע ג'אבל ג'והאר היו אורכים דקות בודדות ולא שלושת רבעי שעה.
7. הגורם האנושי: (רוב) מוקדי 100 של משטרת ישראל מאוישים רוב הזמן (גם) על ידי שוטרות ושוטרי שח"מ (שירות חובה משטרה). אלו נערים בני 18 עד 21 המשרתים במשטרת ישראל במקום בצה"ל, כשברקע רובם מצב אישי, משפחתי וסוציו אקונומי מורכב.
על אף תרומתם המובהקת לארגון, מיומנותם וניסיונם המבצעי נמוכים מאוד. מוקדי 100, בדומה למוקדי חירום זהים בעולם ובדומה לחדרי הפיקוח של תחנות הכוח בחברת החשמל הישראלית, חייבים להיות מאוישים על ידי מי שצבר ניסיון שטח רב שנים, הוא בעל רגישות מבצעית ומיומנות שירותית, דובר שפות-בדגש על ערבית ואנגלית, מעבר לעברית תקינה, ומכיר היטב את מערכי המשטרה ואת גורמי הטיפול ואת נוהלי ההסלמה- האסקלציה.
כל זה לא קיים.