מדוע אלה שרוצים להיבחר מתייחסים לבוחר הישראלי כאילו הוא לא קיים?

קיימת תופעה מוזרה אצל הפוליטיקאים הישראלים העומדים לבחירה ב-22 לינואר. כולם מדברים בלשון ובזמן, כאילו אין בחירות וקולו של הבוחר הישראלי איננו קובע. קובע מה שהם רוצים. הרחיקה לכת יותר מכולם ראש מפלגת 'העבודה' שלי יחימוביץ'  כאשר ביום ה' 3.1 הכריזה, כי יש רק שתי אפשרויות, או שהיא תהייה ראש ממשלה, או שהיא תהייה ראש האופוזיציה.   ומה בדיוק יקרה אם הבוחר הישראלי יחליט שהיא לא תהייה אף אחד משניהם?
זה לא עלה על דעתה של העוטה את גלימת הסוציאל-דמוקרטית. במילים אחרות, הבוחר הישראלי יחליט, כי 'העבודה' לא תהייה המפלגה השנייה הגדולה בישראל, אלא דווקא 'הבית היהודי' בראשותו של נפתלי בנט. איש לא התחייב, ובוודאי שלא ראש הממשלה בנימין נתניהו כי אם בנט יגיע לעמדה כזו, כי הוא מיד מכניס אותו לממשלתו. אולי נפתלי בנט, יהיה ראש האופוזיציה? 
אותם הדברים אמורים לגבי ראש 'יש עתיד' יאיר לפיד, כמה שעות לאחר שהאשים בבוקר את שלי יחימוביץ' בכניעה ללחץ ולפאניקה, הוא עצמו נתקף בשניהם, ומיהר לומר כי הוא עדיין לא השתגע, כלומר, הוא שומר על קור רוחו, והוא לא ישב בממשלה של ימניים הזויים ומשיחיים. הניסיון הפוליטי הישראלי מלמד, כי גם שלי יחימוביץ', וגם יאיר לפיד יישבו בממשלת נתניהו, אם אכן תהייה כזו. שאלו את ציפי ליבני.