משאל העם הכורדי לעצמאות יוכרע ברוב גדול. מסעוד ברזאני: 'הגבולות שלנו נמצאים היכן שהטנקים שלנו עוצרים'

למעלה מ-5 מיליון כורדים ילכו, ביום שני 25.9, באוטונומיה הכורדית KRG שבצפון עיראק כדי להצביע במשאל העם על השאלה האם הם תומכים בהכרזת עצמאות או לא.
התשובה ברורה עוד לפני שההצבעה התקיימה.
הרוב המכריע של הכורדים יצביעו בעד עצמאות.
אפשר וצריך להניח, כי מתוך שלושה מחוזות בהם ההצבעה תיערך, בדאוק Dahuk, אירביל Irbil, וסולימנייה Sulaimniya, רק בסולימנייה מספר המצביעים 'לא' לעצמאות יעלה במקצת-או יהיה שווה עם מספר המצביעים 'כן', בעיקר בגלל ההשפעה האמריקנית והאיראנית באזור זה.
שום דבר לא ישנה יותר את עמדת רוב הכורדים, אפילו לא התמרונים הצבאיים עליהם הכריזו ביום א' 24.9 בגדאד, טהרן ואנקרה.
כל אחד מבירות אלה נתנה סיבה לתמרונים אלה מלבד את הסיבה האמיתית– להרתיע את הנהגת האוטונומיה הכורדית באירביל, בראשותו של מסעוד ברזאני, מלערוך את המשאל.
שלוש הבירות האלה יודעות היטב, כי התמרונים הם כסות לחוסר יכולתן למנוע את המשאל ותו לא.
לא צבאות עיראק, משמרות המהפכה האיראניים ולא הצבא הטורקי, לא יציתו מלחמה עם הצבא הכורדי הפשמרגה Peshmerga הנתמך על-ידי ארצות הברית, רוסיה, גרמניה, ובמידה מסוימת ומוגבלת על ידי ישראל.
אחת הסיבות העיקריות לכך, היא ההערכה המשותפת לגורמים מערביים ומזרח תיכוניים, כי למרות שהרוב המכריע של הכורדים בצפון עיראק יצביעו בעד עצמאות הדרך להגיע אליה עדיין ארוכה.  סיבה אחרת מכונה 'אפקט הפרדוכס'.
ההנהגה הכורדית גילתה, כי עצם ההחלטה שתתקבל על עצמאות, מבלי לממש אותה מידית,  תיתן בידיה נשק רב עוצמה לקראת מו"מ שייפתח בעתיד בינה לבגדאד, ואולי גם עם טהרן ואנקרה, לגבי פתרון פוליטי שיוסכם על כל הצדדים. כל פעם שמשא ומתן כזה יקלע לקשיים אפשר יהיה תמיד לשלוף את קלף הכרזת העצמאות כאיום אפקטיבי.
מלבד העובדה שאיש לא בבגדאד ולא באירביל חשב עדיין על צורת המכניזם הפוליטי  שיפריד פוליטית בין שתי הבירות, ויבצע מהלך של Kexit, הדרך לתחילתו של משא ומתן כזה לא רק ארוכה ומפותלת אלא טומנת בתוכנה סכנה של שורה של מלחמות מקומיות, לפחות בעיראק ובסוריה.
אם המלחמה הזו תתפשט למלחמה כללית יותר גם לתוך המיעוטים הכורדים באיראן ובטורקיה, (  בטורקיה ישנם כ-15 מיליון כורדים. באיראן  ובעיראק יש 6 מיליון כורדים בכל אחת משתי המדינות, בסוריה יש 2 מיליון כורדים. ביחד כ-35 מיליון כורדים ב-4 מדינות.) נהייה עדים להתנגשות דמים בין הלאומנות הכורדית ללאומנות הערבית הסונית, וללאומנות-הדתית האיראנית-שיעית, כאשר איש אינו יודע או יכול לשער תוצאותיה של מלחמה כזו.     
בינתיים, בשלב זה, הסכנה היא רק של התנגשות בין העיראקיים ובין הכורדים, כאשר הנושא העיקרי של התנגשות זו היא לא רק נושא העצמאות אלא השליטה בשדות הנפט הנמצאים מסביב לעיר קירקוק Kirkuk.
עבור הכורדים קירקוק היא ירושלים של כורידיסטן, עבור בגדאד השאלה היא בידי מי תהייה השליטה בשדות הנפט בצפון עיראק?
לתוך המערבולת הזו נכנסה בימים האחרונים רוסיה, שהיא המעצמה העולמית היחידה שלא הביעה בפומבי התנגדות לעריכת משאל העם הכורדי. 
הסיבה: ענק האנרגיה הרוסי רוזנפט Rosneft התחייב רק בשבוע שעבר להשקיע בפיתוח שדות הגז בכורדיסטן לא פחות מ-4 מיליארד דולר.  מוסקבה לא תאפשר לבגדאד לפעול צבאית נגד שדות הנפט והגז המהווים את דריסת הרגל האסטרטגית הראשונה שלה בעיראק מאז נפילתו של סאדם חוסיין ב-2003.
בגדאד גם איננה יכולה לקבל את הסיסמא שהשמיע המנהיג הכורדי מסעוד ברזאני  במהלך מערכת התעמולה שהוא ניהל לקראת משאל העצמאות. 'הגבולות שלנו נמצאים היכן שהטנקים שלנו עוצרים'  our borders lie where our tanks stop, הוא אמר.