רוסיה מניחה את התשתית הצבאית בסוריה לקראת אפשרות של מלחמת התשה נגד ישראל

עדיין מוקדם לדעת מדוע, ביום שישי 28.9, החליטה מוסקבה לשבור את הכלים ביחסים העדינים שיש לה באחרונה עם ישראל ועם צה"ל מאז הפלת מטוס הביון הרוסי ב-17 בספטמבר.
למהלך רוסי של שבירת הכלים היו ארבעה סימנים חיצוניים בולטים:
1. דבריו של שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב לאחר נאומו בעצרת האו"ם, שם אמר, כי רוסיה החלה כבר בהעברת טילי ה-S-300 לסוריה.  דברים אלה נאמרו, יום אחד בלבד לאחר ביקורו, ביום ד'
היועץ לביטחון לאומי הרוסי ניקולאי פאטרושב Nikolai Patrushev, נפגש בטהרן, עם היועץ לביטחון לאומי האיראני עלי שאחמאני Ali Shamkhani, כדי לדון בהצעה לפיה איראן תפסיק לשלוח משלוחי נשק לסוריה, לפחות בתקופה הקרובה, וישראל תפסיק בתמורה את התקפותיה/הפצצותיה בסוריה.
בישראל הבינו, ואולי הבינו לא נכון, כי עד שלא תתקיים פגישה בין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין וראש הממשלה בנימין נתניהו, פגישה שעדיין לא נקבע לה  מועד, רוסיה לא תשלח את טילי ה-S-300 לסוריה.
אולם ככל שעוברים הימים כך פגישה כזו הולכת ומתרחקת.
ביום שישי ושבת 29.9, הגיב ראש הממשלה בנימין נתניהו, בסדרת ראיונות בכלי תקשורת אמריקנים, על דבריו של לברוב כאשר הגדיר את הצעד הרוסי 'כבלתי אחראי,' irresponsible.
2. דבריו של סגן החוץ הרוסי מיכאיל בוגדאנוב  ביום ו', בהם הדגש בדבריו היה, 'כי ישראל צריכה להפסיק להגיד לנו מה אנחנו צריכים לעשות.' 
התגובות הישראליות  לעיתים המופרזות, שלא לומר השחצניות, רובן שלא במקומן, התחילו כנראה לעלות על עצביו של מישהו במוסקבה.
כל ידיעה שהרוסים פרסמו במשך השבוע האחרון  בדבר משלוח מערכות נשק ולוחמה אלקטרונית לסוריה, זכתה מיד לתגובה ישראלית שטענה, 'כי אין בעיה לצה"ל ולחיל האוויר הישראלי להתמודד עם מערכות אלה.'
התגובה של ישראלים רבים ברשתות החברתיות, אותן הרוסים קוראים בקפדנות, זלזלה בהם ובכוחם הצבאי בגלוי.
3. מומחים צבאיים רוסיים הגבירו, ביום שישי, את התקפותיהם על ישראל. אחד המומחים קבע, כי ציוד הלוחמה האלקטרוני החדש שרוסיה שולחת לסוריה, מסוגל להבחין 'בכל מטוס קרב בבסיסים בישראל ובאירופה שעולה על המסלול, בכוונה להמריא ממנו לכיוון סוריה.' 'רק המטוס עלה על המסלול', אמר המומחה הרוסי, 'מוצמד אליו מספר המגדיר אותו כמטרה של מערך הגנת הנ"מ הרוסית והסורית.'
4. מסתבר כי מלבד טילי ה-S-300, הרוסים פועלים במרץ לחיזוק מערך הגנת הנ"מ של דמשק.
השבוע הוצבו בדמשק סוללות של טילי פאצ'ורה Pechora M2 missile system, הידועה גם בשם ניוואה Neva S-125. זו מערכת טילי נ"מ לטווח קצר, ששודרגה בשנתיים האחרונות, המסוגלת ליירט מטוסים הטסים בגובה נמוך, טילי שיוט, ומסוקים קרביים, המצליחים לחדור את חגורת הגנת הנ"מ הרוסית לטווח ארוך של טילי S-300 ו-S-400.
המקורות של תיקדבקה מציינים, כי אחת הבעיות הקשות העומדת לפני הרוסים, היא המשך הנחישות של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו להביא להוצאת הכוחות האיראנים בסוריה והתקפותיו החריפות על איראן העולות כל פעם מדרגה.
לא רק נשיא רוסיה ולדימיר פוטין חושב שזו היא מטרה לא מציאותית, אלא גם האמריקנים חושבים כך.
מספיק לעיין בדבריו של השליח האמריקני החדש לסוריה ג'יימס ג'פרי James Jeffrey, אשר ביום רביעי 26.9, אמר את הדברים הבאים:  'אין אף גורם, שאנו יכולים לפעול יחד איתו כדי להוציא את האיראנים מסוריה, זולת הרוסים. שכן ארה"ב בשום אופן לא תשתמש בכוח צבאי כדי להוציא את האיראנים מסוריה.'
כלומר, ממשל הנשיא טראמפ איננו מוכן לעזור צבאית לישראל להוציא את הכוחות האיראניים מסוריה.
כאשר לא ארצות הברית ולא רוסיה, אינן מוכנות להוציא את הכוחות האיראניים מסוריה, איך בנימין נתניהו חושב שהוא וצה"ל יכולים להשיג מטרה זו בעצמם?
כמה משפטים אחר כך אמר ג'פרי דברים חמורים הרבה יותר.
לדבריו,  'הפעם האחרונה שבה המצב היה דומה (למצב הקיים כיום), הייתה המלחמה בשנת 1973, כשהישראלים היו על סף תבוסה מול המצרים בתעלת סואץ. אז פעלו באזור המזרח התיכון חמישה כוחות צבאיים – אמריקאים, מצרים, ישראלים, רוסים וסורים – כולם היו מעורבים בעימותים צבאיים. לפיכך, המצב הזה בסוריה היום מסוכן.'
זוהי הערכה פסימית ביותר, של מי שממונה עתה בבית הלבן, על עיצוב המדיניות האמריקנית בסוריה.
המקורות הצבאיים והמודיעיניים של תיקדבקה מעריכים, כי כל הסימנים מצביעים על כך כי המערכים הצבאיים שהרוסים מקימים בימים האלה בסוריה, בייחוד בתחום ההגנה האווירית והלוחמה האלקטרונית, מצביעים על כך כי הם נערכים לניהול מלחמת התשה נגד ישראל.
ההערכה היא שלאחר הצבת מערכות הנ"מ והל"א, יביאו הרוסים לסוריה כמה טייסות של מטוסי קרב שתהיינה מורכבות בעיקר ממטוסי קרב מתקדמים.
צריך וכדאי לזכור, כי לפני 48 שנה, ב-1970, בעת מלחמת ההתשה בין ישראל למצרים, ( מרץ 1969-אוגוסט 1970), כאשר חיל האוויר הישראלי ביסס חגורת ביטחון בעומק של 30 ק"מ בשטח מצרים, בה הוא פעל בצורה חופשית נגד הכוחות המצריים, הביאו הרוסים למצרים טילי נ"מ מדגם SA-3 אותן הם הציבו מסביב לסכר אסואן, קהיר ואלכסנדריה.
בכך הם חסמו את יכולתו של חיל האוויר הישראלי לפעול בעומק מצרים.
לאחר מכן הביאו הרוסים למצרים 4 טייסות של מטוסי קרב ( מיג 21) וכמה מטוסים מתקדמים יותר מדגם מיג-25.  הטייסות האלה החלו דוחקות את מטוסי חיל האוויר הישראלי והוציאו מידיו את השליטה לפעול בצורה חופשית במצרים, כאשר כל כמה ימים הן מפילות כמה מטוסי פנטום של חיל האוויר הישראלי.
לבסוף כאשר האבדות הישראליות במטוסים וטייסים גדלו, ארצות הברית הייתה צריכה להתערב, כדי להפסיק את העימות הרוסי-ישראלי כזה, ובתיווכה הוכרז על הפסקת אש ( באוגוסט 1970).
ייתכן מאוד כי היום, הרוסים אינם יכולים להפיל מטוסים של חיל האוויר הישראלי כפי שהם עשו אז. אבל עובדה היא שבינתיים, כבר שבועיים, מאז 17 בספטמבר שחיל האוויר הישראלי איננו פועל במרחבים האוויריים של סוריה.