ההכרעה היחידה ב'עמוד ענן' הייתה בין 'כיפת ברזל' מול הטילים האיראנים. ביתר הנושאים מצב ישראל הורע!

השלישה המדינית והביטחונית החדשה של ישראל, ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון אהוד ברק, ושר החוץ אביגדור ליברמן, הודיעו ביום ד' 22.11, על סיום מבצע 'עמוד ענן' כשהם משבחים אחד את ביצועיו של השני, אבל מבלי לומר מילה אחת על מה באמת יש בהסכמות  בין ארה''ב, מצרים, והחמס, להן הם הסכימו.
במרכז הסכמותיהם עומדים שני נושאים מרכזיים: ישראל הסכימה כי מצרים תהייה מעתה המפקחת, הבוררת, בין ישראל והחמס, לגבי כל תלונה, אי הבנה, או מו''מ עתידי בין שני הצדדים.
בכך הורידה את ישראל את מעמדה האזורי והצבאי, לאותו מעמד שיש לארגון הטרור החמס. מבחינות רבות היה מוטב כי ישראל הייתה מדברת ישירות עם החמס, מאשר להסכים לכך, כי האחים המוסלמיים המצריים יהיו הבוררים לגבי המדיניות האסטרטגית הישראלית לא רק בגבולה עם עזה, אלא בגבולה הדרומי של ישראל עם מצרים.
מיום ד' בשעה 21:00 בערב, לפי ההסכם, יצטרך צה''ל להתאים את פעולותיו לאורך הגבולות עם מצרים ועם עזה, בצורה שלא תפגע ביחסי ישראל עם מוחמד מורסי.
זו היא בדיוק המדיניות של ממשלות ישראל הקודמות, גם בהן כיהן ברק כשר ביטחון, אשר הביאו להשתלטות ארגוני הטרור הסלפיים הקשורים עם אל קעידה על חצי האי סיני.  
הנימוק  'האסטרטגי' שמשמיעים אנשי ראש הממשלה ושר הביטחון, כי מורסי יהיה כפוף להשפעה האמריקנית, והיא זו שתקבע למעשה את ניהול העניינים ואת החלטותיו, משום שכלכלת ופיתוח מצרים תלוי במענקים האמריקנים ובקווי האשראי הבינלאומיים שוושינגטון יכולה לפתוח בפני קהיר, ולכן אין לישראל מה לדאוג, הוא נימוק אסטרטגי רציני, אבל הוא איננו שייך בכלל ליחסי מצרים ישראל.
ארצות הברית אף פעם לא הצליחה לחדש את אספקת הגז המצרי לישראל. ארצות הברית אף פעם לא הצליחה להחזיר את השגריר הישראלי לקהיר, אלא אם הוא התגורר ופעל מתוך אגף מוגן בשגרירות ארה''ב במצרים, וארה''ב גם אף פעם לא הצליחה להביא את מכונת השלטון המצרי, לא בתקופת מובראק, ולא בתקופת מורסי, לפעול נגד הברחות הנשק לסיני, לא מלוב ולא מסודן.
ההודעה המצרית מיד לאחר הפרסום על הפסקת האש, כי תפסו ביום ד' משלוח של 108 טילי 'גראד' מלוב שהיה מיועד לרצועת עזה, יכול להעלות רק חיוך של מרירות. זו טקטיקה מצרית ידועה. אפשר וצריך להניח כי מידת האמת שיש בהודעה זו, דומה למידת האמת שהיו עד עתה בהודעות המצריות, כי הם פתחו במבצע נגד אנשי הטרור בסיני. מבצע כזה אף פעם לא נפתח, ואף פעם לא בוצע, למרות כל ההבטחות שקהיר נתנה לאמריקנים.
בכלל, מידת השפעתה של וושינגטון בממשל האחים המוסלמים בקהיר היא מוגבלת ביותר. והניסיון להציג את מורסי  כאילו הוא תלוי בארנק האמריקני, לא רק שאיננה נכונה, אלא היא אף פעם לא תעבוד כפי שישראלים רבים מנסים להציג.
בנושאי רצועת עזה, החמס, והג'יאהד האיסלמי, מורסי יקשיב לארצות הברית, אבל האחים המוסלמים המצריים יפעלו לפי הקו של הטורקים, הסעודים, מדינות המפרץ הפרסי, והשייח יוסוף קרדואיי,מורה ההלכה הגדול של האחים המוסלמיים המתיר עד היום פיגועי התאבדות בישראלים.
אם בוחנים את הסכם הפסקת האש  מבחינת ההישגים הצבאיים הישראליים , אלה הם הרבה יותר מצומצמים מה ששר הביטחון אהוד ברק מציג, ובוודאי דובר צה''ל.  לחמס נגרם נזק כבד בתשתיות ובציוד, אולם הפגיעה בכוח האדם של החמס הייתה מוגבלת ביותר. מתוך 15,000 אנשי צבא מזוינים שיש לחמס, בסה''כ נהרגו פחות מ-50 איש! במילים אחרות, החמס לא יתקשה לשקם את פגיעותיו תוך זמן קצר.
במרכז מבצע 'עמוד ענן' לא עמדה התמודדות צבאית בין צה''ל לחמס, אלא התמודדות בין הטילים האיראניים של החמס והג'יהאד האיסלמי, ומערכת הירוט 'היירוט כיפת ברזל'. זה היה הנושא האסטרטגי-הצבאי היחיד שהוכרע במלחמה זו, ואין לו שום קשר למעמדם הצבאי והאסטרטגי של החמס והג'יהאד האיסלמי. במצב כזה לא הייתה שום הצדקה מעשית שישראל תסכים להסדרים מדיניים-אסטרטגיים חדשים כאלה.
ישראל יכלה להימנע מכל זאת לו במקום לבצע את 'עמוד ענן' הייתה נכנסת מידי פעם לרצועה בפעולות כירורגיות ויוצאת משם מיד תוך יום או יומיים. ואם כבר החלה במבצע והחליטה להפסיק אותו,  פשוט מודיעה על הפסקה חד-צדדית של האש, מבלי לוותר על עמדותיה המדיניות והאסטרטגיות.