לחמס ולג'יהאד יש כמה מאות טילי M-302 'חייבר' סוריים משופרים בעלי טווח של 160 ק"מ. טילים על זכרון יעקב

הטילים ארוכי הטווח שהחמס שיגר, ביום ג'  8.7, עד לחדרה, הם טילים מתוצרת סורית  מדגם M-302- 'חייבר' Khaibar, בהם חיזבאללה השתמש כבר בירי על חיפה במלחמה לבנון השנייה ב-2006. החמס בעזרת מהנדסי נשק של חיזבאללה שפועלים ברצועת עזה, שיפרו את הביצועים והטווחים של הטילים האלה, והפכו אותם ליותר מדויקים וליכולת פגיעה בטווחים של 160 ק''מ.
הטיל הסורי מבוסס על טכנולוגיה איראנית שנלקחה מהטיל הסיני WS-1, שיש לו ראש נפץ של 175 ק''ג. הבעיה העיקרית שיש למשגרי הטילים האלה, הוא חוסר הדיוק שלהם, בו אפשר היה להיווכח בירי ביום ג' על חדרה וירושלים. 
המשגרים של הטיל הם ניידים, והם כנראה הוברחו לרצועה בדרך היבשה מלוב, דרך מצרים, ומשם לחצי האי סיני ולרצועה. שלא כמו מתקני השיגור התת-קרקעיים של טילי 'הגראד', אותם חיל האוויר משמיד לפי מידע מודיעני שהוא מקבל, קשה מאוד לעקוב אחר תנועותיהם של המשגרים של טילי ה-M-302.
למרות ש-40 טילים כאלה נתפסו כבר על ידי צה''ל באוניית הנשק Klos-C, בים האדום מול סודן, רק לפני חמישה חודשים בשבוע הראשון של מרס השנה, ואפשר היה להניח כי משלוחים אחרים הצליחו כן להגיע לרצועת עזה, הצמרות המדיניות והצבאיות הישראליות התעלמו מקיומם של טילים אלה בידי החמס והג'יהאד האיסלמי. מציאתם של מאות טילים כאלה הועלמה גם  מידיעת הציבור בישראל. אולם מיום ג' הפך הטיל הזה לגורם במערך ההתקפי של החמס, והצפי הוא כי החמס ימשיך להשתמש בו בניסיון להשיג פגיעות ישירות בעורף הישראלי.  
המקורות הצבאיים של תיקדבקה מציינים כי במלחמה ברצועת עזה, אפשר להבחין כי צה''ל והחמס נוקטים בשתי שיטות שונות של מלחמה. בעוד צה''ל מפעיל מול החמס בעיקר את חיל האוויר, במטרה לפגוע מה שקשה יותר בתשתיות הצבאיות, הלוגיסטיות, ושכבת המפקדים שלו, החמס שאין לו יכולת אווירית, והתכונן היטב למערכה זו, מנסה להגיב בשורה של התקפות נגד המבוססות על ירי טילים, פשיטות של יחידות קומנדו. עד עתה טקטיקה זו של החמס נכשלה, משום שלטילים של החמס אין יכולת פגיעה מדויקת במטרות, והפגיעות והנזקים שלו הם מועטים. פשיטות הקומנדו של החמס, גם מהים, וגם באמצעות מנהרות תת-קרקעיות בשלב זה מועטות ביותר, ואין ביכולתן, בינתיים, להשפיע על מהלך הקרבות.